כבר 24 שנים שברזיל נמצאת במרדף אחרי ה"הקסה" – התואר השישי במונדיאל. מאז הזכייה ההיא ביוקוהמה ב-2002, הנבחרת עברה אינספור גלגולים, אכזבות וחילופי דורות, ולמרות שהיא עדיין המובילה בטבלת הזכיות בגביע העולם, יש נבחרות אחרות שכבר מדביקות את הקצב, ונראה שהטורניר בארצות הברית, מקסיקו וקנדה הוא המקום שבו הדברים סוף סוף מתחברים ואולי נזכה לראות זכייה של ברזיל אחרי 24 שנים ללא התואר.

השינוי השקט של אנצ'לוטי

ההחלטה להפקיד את המפתחות בידי קרלו אנצ'לוטי העלתה לא מעט גבות בתחילת הדרך. בנבחרת ברזיל תמיד העדיפו מאמנים מקומיים שמכירים את הלך הרוח, אבל אנצ'לוטי הביא איתו משהו שברזיל חסרה בשני העשורים האחרונים: איזון.

זה לא שהנבחרת הפסיקה לשחק יפה, היא פשוט למדה לשחק נכון. שלב הבתים – עם 7 נקודות וספיגה בודדת – הוא עדות לשינוי הזה. הנבחרת של היום יודעת לנהל דקות של לחץ, יודעת להחזיק בכדור כשצריך, ולא תמיד חייבת "להתאבד" על ההתקפה בכל מחיר. באצטדיונים כמו "סו-פיי" בלוס אנג'לס, ראינו קבוצה שעומדת נכון על המגרש, נבחרת עם משמעת טקטית שנותנת גב לכישרון ההתקפי שלה.

ויניסיוס הכוכב הראשי

אם פעם היינו מחפשים בברזיל את "היורש של פלה", היום אנחנו מסתכלים על ויניסיוס ג'וניור. הוא כבר מזמן לא רק אותו נער מהיר שפורץ על הקו; הוא הפך לשחקן שמנהל את הקצב. ארבעה שערים בבתים הם רק המספרים, מה שבאמת בולט זה איך הוא מושך אליו את תשומת הלב של הגנות היריב ומפנה שטחים לראפיניה, קוניה והצעיר אנדריק. הוא נראה רגוע, בוגר, ונראה שהוא מבין שזה הטורניר שבו הוא יכול להפוך רשמית לאחד השחקנים הטובים בעולם.

היריבות עם ארגנטינה

אי אפשר להסתכל על הטורניר הזה בלי להפנות את המבט לעבר היריבה הנצחית. ארגנטינה מגיעה כאלופה מכהנת, וליאונל מסי – גם בגילו – נשאר האיום הכי גדול על כל חלום של נבחרת אחרת. הדיבורים על גמר ברזיל-ארגנטינה הם לא רק משאלת לב של אוהדים, הם ניתוח ריאלי של שתי הנבחרות הכי חזקות ביבשת ומהטובות בעולם, שביחד עם צרפת, אנגליה וספרד מאירופה שגם הן מועמדות.

אם ברזיל היא הניסוי הטקטי המרתק של אנצ'לוטי, ארגנטינה היא המכונה המשומנת של סקאלוני. זהו קרב בין שתי פילוסופיות: האחת מנסה לשלב בין המסורת הברזילאית למבנה האירופי, והשנייה נשענת על אחדות, אופי והיכולת הבלתי נתפסת של מסי לנצח משחקים. אם הגמר הזה אכן יהיה גמר המונדיאל ב-19 ביולי, הוא יסמל לא רק קרב על גביע, אלא מאבק על הבכורה ההיסטורית ביבשת.

האם 2026 היא שנת המפנה?

ההיסטוריה מלמדת שטורנירים גדולים לא מוכרעים רק על ידי כישרון, אלא על ידי יכולת לשרוד את הרגעים שבהם דברים לא הולכים כצפוי. ברזיל הראתה בשלב הבתים שהיא מסוגלת להגיב ללחץ, אבל האתגרים האמיתיים של שלבי הנוקאאוט הם סיפור אחר. המפגשים מול הנבחרות האירופיות ידרשו מהסלסאו רמת ריכוז אחרת.

השורה התחתונה ברורה: ברזיל של מונדיאל 2026 היא נבחרת בוגרת יותר. היא כבר לא מסתמכת על ניצוצות של גאונות בודדת, אלא על תוכנית עבודה מפורטת. אם השחקנים יצליחו להישאר ממוקדים תחת הלחץ האדיר של הקהל והציפיות, יש להם את כל הכלים לסיים את 24 שנות ההמתנה. עכשיו הכל תלוי ביכולת שלהם לתרגם את הפוטנציאל הזה למעשים על כר הדשא.

ניתן לקנות כרטיסים לכל שלבי הנוקאאוט כאן אצלנו ב SeatPick ולחוות את מונדיאל 2026 ישר מתוך היציעים.